עקירת עצי זית והשחתת רכוש – התנכלות נוספת לחקלאי ולאג'ה באדמות המאוימות של הכפר

אדמות משפחת עבד רבו בולאג'ה – אחד מעצי הזית שנעקרו

שוב התנכלות לחקלאי ולאג'ה באדמות עליהן המדינה מנסה להשתלט.
ביום חמישי ה-3 באוקטובר גורם ישראלי לא ידוע חולל הרס רב באדמות משפחת עבד רבו. מערה שבה אוחסן ציוד חקלאי יקר נחסמה ואולי אף נהרסה על הציוד היקר שבתוכה, מיכל מים גדול ומערכת השקיה הושחתו. לסיום נעקרו מספר עצי זית בוגרים. כשביקרנו במקום יומיים מאוחר יותר ראינו לפחות שמונה עצי זית עקורים. על פי גודלם מדובר בעצים שנשתלו לפני עשר עד חמש עשרה שנים. באדמה ניכרו החריצים שהותירו אחריהם צמיגי הכלים הכבדים ששימשו למעשה ההשחתה.

ככה זה נראה בשטח:

מי ביצע את ההרס?
בעלי האדמה לא היו במקום בעת מעשה ההרס וגילו את הנזק רק מאוחר יותר. מי הגורם שאחראי למעשה המכוער? על פניו מדובר בהתנכלות אחת מיני רבות במסגרת הניסיון המתמשך של עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים להשתלט על אדמות ולאג'ה ולסלק מהן את בעלי הקרקע. זאת כדי להפוך את האזור היפהפה הזה משטח של חקלאות פלסטינית עתיקה לאתר טבע שבו יבלו ישראלים תושבי ירושלים. סימנים שונים מעידים שיתכן שההריסה הזו – בשונה מהתנכלויות קודמות של הרשויות לחקלאי ולאג'ה – נעשתה בידי הצבא. אם זה אכן מה שאירע הרי שההריסה הפעם נבזית יותר ומשמעויותיה מרחיקות לכת יותר מהתנכלויות קודמות של הרשויות הישראליות האזרחיות.

בניסיון לברר מי הגורם שביצע את ההרס פנינו לרשות הטבע והגנים. שם טענו שמשפחת עבד רבו "פלשה" לשטח ושאין לה כל בעלות שם. לא טרחנו להתווכח, חוסר ההכרה של הרשויות הישראליות בזכויות הקניין של פלסטינים על קרקע שבבעלותם הוא דבר ידוע. ברט"ג אישרו לנו שאכן בוצעה בשטח "פעולת אכיפה" אולם אמרו שלא הם ביצעו אותה. שאלנו מי היה הגורם שביצע את ההריסה אולם על זה לא קיבלנו תשובה ברורה. שאלנו גם האם בדעתם לפעול בעניין עקירת עצי הזית – בכל זאת, לשיטתם מדובר בגן לאומי שנועד לשמר את הטראסות החקלאיות ומניעת השחתה כזו – שבשום אופן אינה חוקית – אמורה להיות בראש סדר העדיפויות של רט"ג. אבל על כך לא זכינו לכל תשובה.

האם הצבא ביצע את מעשה ההרס?
כאמור, סימנים שונים – כולל הסירוב של רט"ג להגיד מטעם איזה גוף בוצעה ההריסה – מעלים את החשד שמדובר במעשה של הצבא. נדגיש שלא הצלחנו לאמת את הדבר ולכן אין לנו וודאות בעניין זה. בשיחה עם בעל האדמה הוא סיפר שלפני כשבועיים עצרו אותו חיילי מג"ב, הודיעו לו שנוכחותו באדמותיו אסורה שכן השטח קרוב (מרחק ארבע מאות מטרים) למחסום שבין ירושלים לולאג'ה. הם איימו שאם יתעקש לחזור למקום יבולע לו. הוא הוחזק במעצר כחמש שעות ונלקח לקצה השני של ירושלים משם לקח לו שעות לעשות את דרכו חזרה לאזור ולאג'ה (ישראלי היה גומע את המרחק  מקלנדיה בצפון ירושלים ועד ולאג'ה שבדרומה בנסיעה מהירה של חצי שעה. אולם עבור פלסטיני, המגבלות שישראל משיתה על חופש התנועה הופכות את הנסיעה למסע מפרך של שעות ארוכות).

לכן הוא סבור שהחורבן שמצא באדמותיו הוא מעשה ידיהם של חיילי מג"ב  שבאו לממש את איומיהם. לכך הצטרפה גם העובדה שלא נמסרה כל התראה בדבר בניה לא חוקית שביצע באדמותיו ושיש כוונה להסירה. כשרשות הטבע והגנים או יחידות האכיפה של רשויות התכנון פועלות נגד מה שהן מכנות עבירות בניה או עבודות אסורות הן מודיעות על כך מראש בצו שהן משאירות בשטח או מוסרות לבעל המקום. כאמור, במקרה הזה, בעל האדמה לא קיבל כל צו מקדים (ישנה אפשרות שהצו הושאר בשטח בהעדרו של בעל האדמה והרוח העיפה אותו).

המערה שמשמשת מקום מנוחה לבעלי האדמות ושבתוכה נשמר ציוד חקלאי יקר נחסמה או נהרסה אף היא.

החלק המכוער ביותר בהריסה הוא עקירת עצי הזית שבטיפוחם הושקעו לפחות עשר ואולי אף יותר שנים. אפילו לפי החוקים הישראלים שמתירים לרשויות יד חופשית למדי בהתעללות שלהן בפלסטינים, ההשחתה הזו היא דבר אסור ולא חוקי. עקירת עצי הזית היא דבר שקשה להאמין שהרט"ג או רשויות התכנון היו עושות. ונדליזם כזה בסגנון נוער הגבעות מתאים הרבה יותר – מצער לומר זאת – לחיילי צה"ל שהחליטו להשתולל כדי ללמד פלסטיני סורר לקח.

אם מדובר בהחלטה של הצבא ההשלכות עלולות להיות נרחבות
אם אכן הצבא הוציא לפועל את ההריסה במטרה לסלק את משפחת עבד רבו מסביבת המחסום הרי שהדבר חמור ביותר. ראשית מדובר בעיתוי מוזר. המדינה הרי מתכוונת להעביר את המחסום בהקדם למיקום אחר. משפחת עבד רבו מעבדת ושוהה בשטח עוד מלפני שהמחסום הוקם שם אי אז בשלהי האינתיפאדה השניה. מדוע דווקא עכשיו מחליטים שנוכחותם מסכנת את החיילים במחסום וזאת אחרי שנים רבות שבהן הצבא חי בשלום עם נוכחות החקלאים וגם לא נרשמה שום הפרעה מצד בני המשפחה.

הרצון לאסור על נוכחותם של חקלאים באזור המחסום צופן רעות לעתיד. שכן המיקום החדש אליו עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים מתכוונות להעביר את המחסום גובל באדמות ולאג'ה שבהן מתקיימת הפעילות החקלאית האינטנסיבית ביותר: מטעי זיתים, מישמש, גפנים ואף גידולי שלחין של ירקות. אם בעקבות העברת המחסום הצבא יפעלו לסלק משם את החקלאים הנזק יהיה אדיר.

בכלל, כן או לא קרובות למחסום אדמות עבד רבו נמצאות מחוץ לשטח שהצבא הפקיע לצורך מערך חומת ההפרדה כך שעל פניו אין שם לצבא כל סמכות אכיפה ואם ההריסה נעשתה בידי חיילים הרי שהם פעלו תוך הפרה בוטה של החוק.

צעדנו המומים בטראסות של המשפחה. האחים לבית עבד רבו יצרו חלקת גן עדן קטנה – עשרות עצי זית, צמחי תבלין, חלקות של גידולי ירקות, גפנים ועצי פרי. היו שנים שבהם ישראלים נהגו לפקוד את המקום דרך קבע והתקיימו בו מפגשים דו-לאומיים בהשתתפות חקלאי ולאג'ה ותושבי ירושלים הישראלית. ההרס הרב ובמיוחד שורשי עצי הזית העקורים יצרו מועקה בלב.

המטרה: סילוק חקלאי ולאג'ה והפיכת אדמותיהם לאתר פיקניקים בו יבלו ישראלים
כפי שהעוקבים שלנו יודעים אין זו הפעם הראשונה שרשויות ישראליות מתנכלות לחקלאי ולאג'ה. מדובר בניסיונות חוזרים ונשנים לסלק אותם מאדמותיהם שגדר ההפרדה מנתקת מהכפר ושעליהן עיריית ירושלים יחד עם רשות הטבע והגנים הכריזו את גן לאומי נחל רפאים. רשויות המדינה גוזלות את האדמות החקלאיות של ולאג'ה ואת מעיין עין חניה שבמרכזן על מנת להפוך אותן ל"אתר טבע" שבו יבלו תושבי ירושלים הישראלים. נכון להיום המדינה השקיעה 14 מיליון שקלים במתקנים שאמורים לשרת את המבקרים הישראלים. כמו כן מתוכננים שבילי אופניים ותשתיות נוספות שימשכו המוני ישראלים אל האדמות שנגזלו מולאג'ה.

תצלום אויר של אזור ולאג'ה. בתי הכפר נמצאים בחלק האמצעי והתחתון של התצלום ומסביבם גדר ההפרדה. האדמות החקלאיות שהגדר מנתקת מהכפר צבועות בירוק. על השטח הזה – 1,200 דונם שבמרכזן מעיין עין חניה – הכריזו עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים את גן לאומי נחל רפאים שאמור לשמש כאתר נופש בטבע לתושבי ירושלים הישראלים.

שימור הטראסות העתיקות הוא העילה שהרשויות נתנו להכרזת מעין עין חניה יחד עם אלף ומאתיים דונם של אדמות מרעה ומטעי זיתים יפהפיים כגן לאומי. תושבי ולאג'ה הם לא רק בעלי האדמות, הם גם מי שאבות אבותיהם בנו את הטראסות ומי שמטפחים ומשמרים את הטראסות והחקלאות שהיא עילת הגן הלאומי. אם רשות הטבע והגנים באמת היתה מעוניינת לשמר את הטראסות המרהיבות הללו היא היתה צריכה להתמקד בסיוע לחקלאים שלצד גדר ההפרדה ושאר הקשיים הפוליטיים מתמודדים עם אתגרים חברתיים וכלכליים לא פשוטים.

אולם במקום לתת סיוע כזה , מאז טקס ההשקה לגן הלאומי שהתקיים בתחילת 2018, הרשויות מתנכלים יותר ויותר לחקלאי ולאג'ה. חקלאים שמנסים להגיע לאדמותיהם מגורשים בידי חיילי מג"ב, פקחי רט"ג זימנו חקלאים למשטרה ואם העברת המחסום המתוכננת אכן תצא לפועל תיחסם בפני החקלאים הגישה למעיין עין חניה ושטחים חקלאיים נרחבים שיוותרו מצידו הישראלי.

נכון להיום העברת המחסום מתעכבת. אולם בסוף החודש צפוי להתקיים אירוע ראשון שבו יוזמן הציבור הישראלי אל מעיין עין חניה. שעון החול באדמות ולאג'ה הולך ואוזל.

בראש הגבעה בתי הכפר ולאג'ה וגדר ההפרדה. מממנה יורדות הטראסות החקלאיות של הכפר עד מעיין עין חניה שלרגלי הגבעה

תגובה אחת ל-“עקירת עצי זית והשחתת רכוש – התנכלות נוספת לחקלאי ולאג'ה באדמות המאוימות של הכפר

  1. פינגבק: הזמנה לימי מסיק בולאג'ה | ידידי אל-ולאג'ה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s