לקראת הפתיחה של עין חניה – הריסה רחבת היקף של עיריית ירושלים באזור המעיין

אתר עין חניה בתחתית התמונה. עולות ממנו הטראסות המוריקות של ולאג'ה כשבמעלה הגבעה קוטעת אותן גדר ההפרדה ומאחוריה הבתים של ולאג'ה

לפני חדש עיריית ירושלים ביצעה הריסות נרחבות באזור של מעיין עין ח'ניה, באדמות החקלאיות של ולאג'ה שרשות הטבע והגנים הופכת לגן לאומי נחל רפאים. ההריסות בוצעו בניגוד לחוק ובתקופה שבה המדינה עצמה הכריזה על הקפאה של כל הריסות הבתים. 
באותם שבועות רשות הטבע והגנים ביצעה עבודות פיתוח במתחם המעיין ואחרי שנתיים וחצי שבהן הוא היה סגור החלה לאפשר לישראלים להיכנס אליו. כתבנו בעבר שהרשויות הישראליות אינן מסתפקות בהפיכת אדמות ולאג'ה לאתר בילוי בטבע לישראלים אלא אף שואפות לסלק משם את בעלי הקרקע, תושבי הכפר. כך, כדי שישראלים יוכלו לשכשך את רגליהם במעיין פלסטיני עיריית ירושלים פעלה בניגוד לחוק והרסה בתים שדור אחרי דור של משפחות פלסטיניות גרו בהם.

ב-18 במאי הגיעו כוחות ישראלים לולאג'ה והרסו 3 בתים, מחסן אבן עתיק ועוד מספר סככות חקלאיות. זה לא סתם סיפור של עוד הריסה, אחת מיני רבות.  זהו מעשה מעורר גועל בצורה יוצאת דופן אפילו בשביל סיפור התלאות הבלתי פוסק של קהילת ולאג'ה.

הבתים נמצאים – יותר נכון, היו – בצד הישראלי של גדר ההפרדה. זה השטח שהגדר ניתקה מהכפר ושבשנים האחרונות המדינה הופכת אותו לגן לאומי נחל רפאים "לרווחת תושבי ירושלים". כפי שנסביר למטה, הריסתם נעשתה בניגוד לחוק. בעצם, ההריסה בוצעה בידי עיריית ירושלים כחלק מסילוק תושבי הכפר מאדמותיהם שישראל חומדת ורוצה להפוך לגן לאומי.

בבוקר שאחרי פעולת ההרס הלכנו לשטח כדי לתעד את שאירע. הבריכה של עין ח'ניה – המעיין הגדול של ולאג'ה מרחק כמה דקות הליכה מגלי ההריסות – רחשה ישראלים ששכשכו בה את רגליהם. אינם יודעים דבר וגם לא רוצים לדעת על מעשה ההרס שהתרחש כמה דקות הליכה ממקום הבילוי שלהם.

לפני שנתיים וחצי רשות הטבע והגנים (רט"ג) סגרה את מתחם המעיין ומאז כוחות משמר הגבול הקפידו לסלק משם את מי שבכל זאת נכנסו. אבל בחודשים האחרונים רט"ג ביצעה עבודות פיתוח נרחבות באתר המעיין והרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) הציבה שלט גדול שמקדיש את האתר לאדם בשם עוזי וכסלר. יחד עם סימנים אלו לפתיחה הקרובה של המעיין מג"ב גם הפסיקו לסלק משם אנשים וכעת מתאפשר להיכנס למעיין. באופן לא רשמי האתר נפתח מחדש.

אז איך כל זה קשור להריסת הבתים?

שלט האבן שהוצב לאחרונה בעין ח'ניה ושמספר על עוזי וכסלר ש"הוביל וקידם כ-200 מיזמים לפיתוח ירושלים עירו האהובה ולרווחת תושביה". אדמות ולאג'ה אכן נלקחות כיום מבעליהן לרווחת תושבי ירושלים.
בימים אלו אנו רואים מפגינים בארצות הברית ובריטניה מפילים פסלים שבעת שהוצבו לפני עשרות שנים או יותר סימלו כבוד והערכה ציבורית. כיום הפסלים הללו נתפסים כקשורים לפשעים ודיכוי. בעתיד אותו דבר יקרה אולי גם אצלנו.

 

בוסתן, אופני ילדים וגלי הריסות

עלינו מהמעיין אל כיוון אחד הבתים שנהרסו. הכרנו את הבית מהתקופה – לפני עשר שנים –  שבה גדר ההפרדה נבנתה. זה היה בית אבן מרשים בן שתי קומות. מה שנותר ממנו כעת הוא גל אבנים עצום שנשפך אל הבוסתן היפה שהקיף את הבית. צפרדע קפצה אל בור המים שבעבר שימש את בני הבית. הכרם, בצמוד לבית נראה מטופח ושמור, עדות לכך שהמשפחה המשיכה לפקוד את המקום בקביעות גם אחרי שנאלצה לעזוב את הבית.

גל ההריסות שנותר מהבית. ברקע אפשר לראות את גדר ההפרדה

בניית גדר ההפרדה בולאג'ה החלה בשנת 2010. הגדר נבנתה בתוואי שנועד לנתק מהכפר כמה שיותר מהשטחים החקלאיים שלו ולהשאיר אותם בצד הישראלי. כתוצאה מכך, כמה בתים שכמו הבית הזה היו מבודדים ומרוחקים מהשטח הבנוי המרכזי של ולאג'ה, נותקו משאר הכפר. כתוצאה מכך המשפחה שגרה בבית ושאבותיה בנו אותו נאלצה לעזוב. לעזוב לאן? בהיעדר פתרון אחר חלק מבני המשפחה נאלצו לעבור להתגורר במחנה הפליטים דהיישה שליד בית לחם. ממש כך. למה הם לא בנו לעצמם בית חדש בתוך ולאג'ה? ההסבר יגיע בסוף הטקסט כשנספר את סיפורה של משפחה אחרת שגם ביתה נהרס באותו יום.

כך נראה הבית לפני שנהרס – מתוך מערכת מפות תלת מימדיות של עיריית ירושלים. אפילו מצילום האוויר המעובד הזה ניכר שהיה מדובר בבית מרשים (אנחנו לא צילמנו את הבית מבעוד מועד. בתמימותנו לא חשבנו שהוא מאוים ושחשוב לתעד אותו)

מרחק כמה עשרות מטרים מהבית ההרוס הראשון, ממש מתחת לגדר ההפרדה הגענו לגל הריסות נוסף של מה שעד לפני יום היה בית. היה מספיק להסיט את תוואי הגדר בעשרה מטרים על מנת שהבית ישאר מצידה הפלסטיני של הגדר והמשפחה לא תאלץ לעקור ממנו. אבל לא.
כריות שינה ומזרונים בלטו מבין ההריסות. בין עצי הבוסתאן שלמרגלות הבית בהקו שני אופני ילדים קטנים במצב מצוין. גם טאבון ברזל מצאנו. ניכר שגם כאן, למרות שגדר ההפרדה הפכה את המגורים בבית לבלתי אפשריים, המשפחה המשיכה לפקוד את המקום ולטפל בו.

כדי שישראלים יבלו מסביב למעיין צריך לסלק מהשטח את בעלי האדמות הפלסטינים

כמו שכתבנו למעלה, לאחרונה, אחרי שנתיים וחצי שבהן רשות הטבע והגנים (רט"ג) סגרה את מעיין עין ח'ניה, האתר עבר מתיחת פנים והוא מתחיל להיפתח באופן לא רשמי. למה המעיין גודר והיה סגור תקופה כה ארוכה?  כי במקביל להפיכת אדמות ולאג'ה לאתר בילוי בטבע לישראלים, רשויות המדינה רצו גם למנוע מפלסטינים להגיע אל השטח. התכנית  היא לבנות מחסום שימנע את הגעת תושבי ולאג'ה, ופלסטינים בכלל, אל המעיין ואל 1,200 דונם של טראסות חקלאיות יפהפיות  – רכושם ומקור פרנסתם של חקלאי ולאג'ה – שגדר ההפרדה ניתקה מהכפר.

העבודות להעברת המחסום נעשו בצורה לא חוקית ובסופו של דבר נעצרו. לכן רט"ג סגרו את אתר המעיין ולא ממש קידמו את התכניות שלהם בשטחי "הגן הלאומי". בשנתיים וחצי האחרונות, עשתה רט"ג מספר ניסיונות לפתוח את המעיין (בסוכות המעיין נפתח לשלושה ימים וכמה שבועות לאחר מכן התקיימו בו אירועים של פסטיבל "בתים מבפנים". הניסיונות כאמור לא צלחו אולם בכל פעם הם גם לוו בהתנכלויות לחקלאי ולאג'ה במטרה לסלק אותם מהאזור.

וכך גם הפעם, במקביל לעבודות הפיתוח  במעיין ולפתיחתו הלא רשמית חודשו ההתנכלויות: באמצע חודש מאי התרחשו כמה מקרים שבהם כוחות מג"ב עצרו חקלאים שעבדו באדמותיהם מסביב למעיין. למותר לציין שהמעצרים היו ללא כל עילה : החקלאים הוחזקו בידי החיילים במשך כמה שעות, לא הואשמו בדבר ולאחר מכן שוחררו. וב-18 במאי הגיעו ההריסות.

אפילו לפי החוק הישראלי ההריסות הללו היו לא חוקיות

ההריסות בוצעו ללא כל צו הריסה. מדובר בפעולה לא חוקית של עיריית ירושלים שעובדיה ביצעו את ההריסות. יתר על כן, אין כל עילה להרוס בתים כאלו שנבנו לפני עשרות שנים – חלקם גם לפני 1967. לאחד הבתים כבר הוצא צו הריסה לפני הרבה מאוד שנים ובית המשפט הורה אז על ביטול הצו. לו העירייה היתה פועלת כחוק ומוציאה לבתים צווי הריסה היה אפשר לעתור לבית המשפט וזה היה מקבל את העתירות, מבטל את הצווים ואוסר על הריסת הבתים.

מעניין גם שההריסות בוצעו במהלך חודש הרמדאן ובעיצומה של תקופת החירום של הקורונה. למרות שבכל חודש מתבצע מספר רב של הריסות בתים, עיריית ירושלים תמיד נמנעת מהריסות במהלך חודש הרמדאן. ובתקופת הקורונה היתה הודעה רשמית על הקפאת הריסות הבתים. ואכן ההריסה הזו בולאג'ה היתה היחידה שבוצעה בידי הרשויות במזרח ירושלים במהלך הרמדאן ובתקופת הקורונה! כלומר, למישהו היה מאוד חשוב להרוס את הבתים דווקא עכשיו. גם זה מחזק את הקשר בין ההתפתחויות בעין ח'ניה להריסות.

בורות ואי ידיעה של הציבור הישראלי. ציניות פושעת של הרשויות

ומה יעשו הישראלים שבימים אלו מגיעים לשכשך במעיין? לא יודעים ולא רוצים לדעת שהבילוי שלהם כרוך בעקירה האלימה ומעשי ההרס הללו: הרס הבתים, התנכלויות לחקלאים ובסופו של דבר גירוש של תושבי ולאג'ה מ1,200 דונם שיש בהם שטחים חקלאיים וטראסות זיתים מרהיבות שטיפחו דור אחרי דור. לבלות כך בשאננות ואדישות באדמות שנלקחו באלימות ממי שנמצאים חמישים מטרים במעלה ההר ומאחורי גדר ההפרדה – איך נכנה את הדבר הזה?

בסוכות רשות הטבע והגנים פתחה את מעיין עין ח'ניה והישראלים נהרו לשם בהמוניהם. בימים שבהם המעיין נפתח לישראלים הוצבו כוחות מג"ב כדי למנוע מתושבי ולאג'ה להגיע אליו ואל אדמותיהם החקלאיות שסביבו. פקחים של העירייה ורט"ג קנסו חקלאים בעילות מופרכות ומספר פעמים חיילים אף עצרו חקלאים ללא סיבה.

כשהוועדה המחוזית לתכנון ובניה התכנסה בשנת 2013 על מנת לאשר את תכנית הגן הלאומי עלה עניין הבתים שנמצאים שם והפעילות החקלאית. הנציג של רשות הטבע והגנים הכריז במענה לטענות הללו שאין שום כוונה להרוס את הבתים ושתותר פעילות חקלאית(כולל שימוש במבנים חקלאיים – כפי שכתבנו למעלה, חוץ מהבתים נהרסו באותו יום גם מספר לא קטן של סככות חקלאיות). הדברים מופיעים בתמליל הדיון. כעת, שבע שנים לאחר אותו דיון, המבנים שרשות הטבע והגנים הבטיחה שלא יאונה להם רע נהרסו. מבירור שערכנו עולה שההריסה היתה בידיעת רשות הטבע והגנים. לפני שנה סיפרנו כיצד רט"ג העלימה עין מעקירה של עצי זית באחד הכרמים – זאת בשעה שהתירוץ לגן הלאומי הוא ההגנה על נוף החקלאות המסורתית.

כמה בתים אפשר להרוס לאותה משפחה?

אחד הבתים שנהרסו ב-18 במאי היה סמוך מאוד למקום שבו גדר ההפרדה נגמרת. בשל כך, המשפחה שגרה בו המשיכה להתגורר בו. בעצם, המשפחה ניסתה לעזוב: לא נוח לגור בצד הלא נכון של הגדר והיו מקרים שבהם חיילי מג"ב הציקו להם. המשפחה החלה לבנות לעצמה בית חדש בצמוד לבית של קרובי משפחה בתוך הכפר. אבל בולאג'ה אי אפשר לקבל היתרי בניה ובספטמבר האחרון ישראל הרסה את הבית החדש.

בלית ברירה הם חזרו לבית הישן. ואיזה בית זה. לפחות ארבעה דורות גרו שם ברציפות מאז 1948. כעשרים מטרים מהבית ישנם הקברים של בני הדורות הקודמים של המשפחה. ב-1948 – אחרי שתושבי ולאג'ה המקורית נעקרו –  השתכנו שם בני המשפחה במערה. בשנות ה-70 ישראל הרסה בית שהמשפחה בנתה לעצמה לא רחוק מהמערה. בעקבות זאת הם חזרו למערה והוסיפו לה חדר שנבנה בצמוד אליה. ביקרנו אותם שם לפני מספר שנים וראינו כיצד המערה – קרירה, נעימה ומטופחת – היא חלק מהבית. כעת נותר מהבית גל של לבנים ושברי מתכת מסביב לפתח המערה.

ההריסות של בית המשפחה מסביב לפתח המערה. מאחור אפשר לראות את גדר ההפרדה שמסתיימת בקרבת מקום.

סבא רבא של המשפחה עבר להתגורר במערה ב-1948 בעקבות הנכבה אז נעקרו תושבי ולאג'ה מהכפר המקורי. עם השנים נבנתה ולאג'ה חדשה. אבל ישראל לא מפסיקה את צעדי הגירוש נגד תושבי ולאג'ה. הריסת הבתים הללו שקו ישר מחבר אותם למגורים שאנשי ולאג'ה מצאו לעצמם אחרי 1948 הוא המחשה אכזרית לכך שגם כיום תושבי ולאג'ה מאוימים בעקירה.

4 תגובות ל-“לקראת הפתיחה של עין חניה – הריסה רחבת היקף של עיריית ירושלים באזור המעיין

  1. קשה לכתוב את זה אבל תודה על העדכון. האם זה מופיע בפייסבוק היכנשהו כך שאפשר לשתף? יונית

    י

  2. נורא ואיום. עושה לי בחילה.

  3. פינגבק: תכנית להתנחלות חדשה על הדופן המערבי של ולאג'ה | ידידי אל-ולאג'ה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s