אל שרשרת האסונות של משפחת ברגות' נוספה השבוע הריסת בית

אחמד והריסות הבית

אחמד ברגות' ליד הריסות הבית

השבוע ישראל שוב הרסה בית בולאג'ה. משפחת ברגות' שהבית נועד לאחד מבניה היא אחת המשפחות הראשונות אליהן התוודענו בכפר. לכן אנחנו קשורים אליהם במיוחד. לכן, אנחנו גם מכירים את קורותיה של המשפחה ואת שלל המכות שניחתו עליה לאורך השנים. ההריסה של השבוע מצטרפת למכות הללו. עד מתי?

שוב הריסת בית בולאג'ה. חמישה חודשים מאז ההריסה הקודמת, חודש וחצי מאז הסכמת המדינה להקפיא את רוב צווי ההריסה בכפר כדי שאפשר יהיה לקדם הכנה של תכנית מתאר. כוחות ההרס חזרו.

משפחת ברגות' שיפצה לפני מספר שנים מבנה ישן בשטח שלה כדי שלנכד ולארוסתו יהיה היכן לגור אחרי חתונתם. בשנת 2019 הגיע צו ההריסה. העתירה נגד הצו הסתיימה לפני חודש בכישלון וכעת, עם סיום הרמדאן (שבמהלכו ישראל לא מבצעת הריסות בתים) הבית נהרס.

הבולדוזר מתחיל בהריסת הבית

כמה עשרות תושבים עמדו שם – שלושה דורות של בני משפחת ברגות', שכנים וחברים. שורה של חיילים בנשקים ושריון ואפודים מעוטרים בשלל רימוני גז עמדה מולם בפנים חתומות. נשים בכו בשקט, הגברים היו רגועים באופן בלתי נתפס והילדים – אני לא יכול לדמיין מה עובר על הילדים כשהם רואים את המעשה המחריד הזה, את המדינה שנחושה כך להתעלל בהם ואת היהודים – בדמות הפקחים והחיילים הנוכחים פיזית והשופטים והפוליטיקאים שבלעדיהם זה לא היה מתרחש – שבזים לעצם קיומם. מדינת ישראל לא רק הורסת בתים אלא גם משחיתה את נפשותיהם של כל המעורבים.

חיילים ותושבים 1

כמה מאיתנו היו במקרה בכפר ורצנו לבית מיד עם תחילת ההריסה. אנחנו הישראלים שהבתים כלל אינם שלנו והקהילה שלנו אינה זו שמאוימת לא יכולנו להכיל את הזעם ובניגוד למשפחת ברגות' הוצאנו אותו על החיילים.

מה פתאום הריסה?

אבל רגע, הרי רק לפני חודש וחצי הודענו בשמחה שהמאמצים של קהילת ולאג'ה ותומכיה נשאו פרי – שההקפאה של צווי ההריסה הוארכה ושהמדינה מסכימה לאפשר לכפר לקדם תכנית מתאר. אז איך זה שעכשיו הורסים? יש הסבר והוא לא כל כך מסובך. אבל בתוך הפרטים, הבירוקרטיה וה"מצד אחד ומצד שני" הולכת לאיבוד המהות. אז נשמור את השאלה הזו לסוף ונפנה לספר את סיפורה של משפחת ברגות'.

המבנה שסימל התאוששות מהנכבה הוא זה שנהרס

כמו כל קהילת ולאג'ה גם הוריו של אחמד ברגות' נעקרו מולאג'ה בנכבה. הם מצאו מקלט במערה בשטח האדמה שהיה בבעלותם ונמצא מהצד הירדני של הגבול. הכפר ורוב אדמותיו נותרו בצד הישראלי של הקו הירוק; ישראל הרסה את בתי הכפר ונטעה אורנים על חלק ניכר מהטראסות החקלאיות שלו.

אחמד נולד שנה אחרי הנכבה. הוא מספר איך כילד היה עומד ליד אימו שהיתה מביטה אל הצד השני של הוואדי (היכן שהיה הכפר ממנו גורשה) ובוכה. הוא לא הבין מה קורה וחשב שאולי הורי רבו. המערה הפכה לבית של משפחת ברגות'. וכשהילדים גדלו והיו צריכים ללכת לבית הספר המשפחה חילקה את זמנה בין המערה והאדמות החקלאיות סביבה שמהן התפרנסה לבין דירה שכורה בבית ג'אלה הסמוכה.

המבנה שישראל הרסה ביום רביעי האחרון נמצא בדיוק מחוץ למערת המגורים הזו. בעצם זה היה המבנה הראשון שהמשפחה בנתה לעצמה באדמותיה אחרי הנכבה. עם השנים המצב הכלכלי של המשפחה השתפר, היא בנתה לעצמה בית נאה והמבנה מחוץ למערה הפך לדיר לכבשים ולמחסן. גם משפחות אחרות של פליטי ולאג'ה בנו בתים לאורך השנים וכך ולאג'ה נבנתה מחדש על אדמותיה שמעבר לקו הירוק. אבל בשנים האחרונות תושבי ולאג'ה יודעים שכל בית שיבנו ייהרס במהרה בידי המדינה. מה יעשה זוג צעיר בכפר שצריך בית? לפני מספר שנים לקראת נישואיו החליט הנכד של אחמד לשפץ את המבנה הישן שיהיה בית לו ולבת זוגו.

הריסות הבית – פתח המערה מבצבץ מאחור

אז הגיע צו ההריסה. כשהמשפחה עתרה נגד הצו השופטים סירבו לקבל את העובדה שלא מדובר במבנה חדש אלא בשיפוץ של מבנה בן עשרות שנים. השבוע מדינת ישראל הרסה את הבית – גלגולו של המבנה הראשון שבנתה משפחת ברגות' בפליטותה. נכבה שניה בזעיר אנפין.

כמה מכות יכולה לספוג משפחה פלסטינית אחת?

ואם באסונות עסקינן הרי שגם אחרי הנכבה משפחת ברגות' ידעה כמה וכמה כאלו.

לפני 30 שנה ישראל הרסה את הבית של אחיו של אחמד. את ההריסות עדיין אפשר לראות בשטח. האח ומשפחתו נאלצו לעזוב את הכפר ולעקור לבית ג'אלה.
אחמד עצמו היה קבלן מצליח שעבד ברחבי ירושלים. אבל בשנות ה-90 הוא ובנו נעצרו בידי ישראל. המעצר נמשך כשלושה חודשים ובמהלכו הם נחקרו בעינויים. בסופו של דבר, בהיעדר כל אשמה הם שוחררו. אבל מאחמד נשללה האפשרות לעבוד בירושלים ובנו סבל מפגיעה מוחית כתוצאה מהעינויים.

בהיעדר יכולת להמשיך בעבודתו כקבלן אחמד נטע מאות עצי זית על אדמתו, גידל כבשים ורכש כוורות דבורים. אבל בשנת 2010 ישראל החלה לבנות את גדר ההפרדה על אדמות ולאג'ה. הגדר עוברת בלב השטח של משפחת ברגות' כ-60 מטרים מבית המשפחה. במהלך בנייתה הדחפורים קרעו וכתשו את האדמה של משפחת ברגות'. הדבורים בכוורות של אחמד מתו כתוצאה מהאבק שהבולדוזרים יצרו   ו-180 מעצי הזית שהוא שתל נעקרו. רוב אדמות המשפחה הופקעו לבניית הגדר או נותרו מצידה הישראלי ביחד עם עשרות עצי זית. המשפחה אינה יכולה לטפל בהם ותנובתם צנחה.

גדר ההפרדה באדמות של משפחת ברגות'. לעצי הזית ולאדמות מצידה השני של הגדר המשפחה אינה יכולה להגיע

הגדר גם נבנתה בתוואי שמנתק בין משפחת ברגות' לקברים של הוריו וסבו שנמצאים באדמות המשפחה שנותרו בצד הישראלי של גדר ההפרדה.

לפני 6 שנים ישראל הרסה את הבית של אחת מבנותיו של אחמד.

המכה הקשה מכל ניחתה על המשפחה בשנת 2018 – אחד הנכדים נהרג באתר בניה ישראלי בו עבד כשסלע מחץ אותו.

וכעת נהרס הבית של אחיו של הנכד שנהרג.

מדינת ישראל אדישה להיסטוריה הזו. היא מחוללת אסון אחרי אסון ושוכחת אותם עוד לפני שאבק ההריסות מתפזר.

יום לפני שהייתי עד להריסת הבית של משפחת ברגות' צפיתי בהריסה של בית גדול בסילואן. בערלות לב שלא תאמן החיילים שם תקפו והיכו באלות את בני המשפחה שעמדו בשקט צופים המומים בהרס ביתם. כמה שעות לפני ההריסה בולאג'ה נהרגה כתבת אלג'זירה שירין אבו עאקלה כשסיקרה פלישה של הצבא לג'נין. לאורך היום דוברים ישראלים פרסמו מידע שיקרי על נסיבות אותו אירוע שבסיכוי לא מבוטל נגרם מירי ישראלי. בימים מאז אני כועס, חש תיעוב וכבדות עצובה. מתוך המצב הרגשי שלי אני מנסה ללא הצלחה להבין איך משפחת ברגות' – איך פלסטינים בכלל – מסוגלת להמשיך לתפקד. אם האירועים שאני עד להם אבל שאינם האסון האישי שלי משפיעים עלי כל כך מה קורה בנפשם של מי שאנו הורסים את חייהם?

 ——
ואחרי המהות, בכל זאת קצת בירוקרטיה
אז מדוע נהרס ביתה של משפחת ברגות' אם ב-30 במרץ הוסכם על הקפאה של צווי הריסה בכפר לצורך קידום תכנון? ההקפאה נעשתה במסגרת עתירה עקרונית לבית המשפט נגד המדינה שמסרבת לקדם תכנית מתאר לכפר. זה הרי השורש להריסות הנרחבות בחלק הירושלמי של ולאג'ה: המדינה מעולם לא הכינה שם תכנית מתאר ולכן התושבים נאלצים לבנות ללא היתר.

נחישותם של תושבי ולאג'ה והמאמצים של הרשת שתומכת בהם הצליחה להביא להישג בבית המשפט ולאמירה חיובית של המדינה ביחס לקידום של תכנית מתאר. אלא שהעתירה העקרונית כללה 38 צווי הריסה שחולקו בולאג'ה. נוסף עליהם יש עוד צווים שחולקו אחרי הגשת העתירה ולכן אי אפשר היה לכלול אותם בה. כך, הקפאת הצווים במסגרת העתירה העקרונית לא הגינה על הבית של הנכד של אחמד ברגות' והיא אינה מגינה על המשפחות האחרות שלבתיהן הוצאו יתר צווי ההריסה שלא יכלו להיכלל בעתירה. ביום רביעי לפני הריסת הבית של משפחת ברגות' הפקחים חילקו צווי הריסה ל-4 בתים נוספים – גם הם כמובן לא מוגנים בידי ההקפאה.

אז יש בכפר צווי הריסה – 16 צווים נכון לעכשיו – שאינם מוקפאים. זה לא אומר שהמדינה חייבת לבצע אותם. הרי יותר הגיוני לחכות עם ביצועם ולראות האם תכנית המתאר שהמדינה הסכימה לאפשר לקדם תוכל להסדיר אותם.

אבל לרשויות הישראליות שמבצעות הריסות אין רצון טוב. ולתושבי ולאג'ה אין ברירה. הם לא יכולים לתת להריסות לשבור את רוחם – כי אז יגיעו עוד ועוד הריסות. רק הכנה של תוכנית מתאר תיתן סיכוי לעצירת ההתעללות הזו. זה מה שבולאג'ה מנסים לעשות כעת ואנחנו ממשיכים לעמוד לצידם.

 

2 תגובות ל-“אל שרשרת האסונות של משפחת ברגות' נוספה השבוע הריסת בית

  1. ניצן מיכאלי

    זוועה, לבי איתם,

  2. עד מתי? כל כך מדכא ומקומם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s