בחצי השנה האחרונה אנחנו עוקבים אחר מהלך אשר עלול להיות בעל השלכות קשות לקהילה בולאג'ה: בית ספר שדה כפר עציון יחד עם רשות הטבע והגנים מנהלים קמפיין נמרץ על מנת שרשות העתיקות תאשר חפירות ארכיאולוגיות בתוך הכפר ליד עין ג'ואיזה. חפירות כאלו עלולות להיות מנוצלות חיש מהר על מנת ליצור "התנחלות ארכיאולוגית" אשר חלק בלתי נפרד ממנה הוא שיבוש קשה של חיי התושבים המקומיים.
עמוק באדמה ומעבר לגדר
באפריל 2013 התפרסמה כתבה במעריב/מקור ראשון (המו"ל של מקור ראשון רכש את מעריב וכתבות רבות במעריב פשוט מועתקות משם) לגבי "ממצא ארכיאולוגי אשר התגלה "בכפר פלסטיני באזור בית לחם בצד הפלסטיני של גדר ההפרדה". קבוצה של מטיילים נכנסה לנקבה של המעיין בכפר. בשל קושי לא צפוי בירידה לניקבה הם הבחינו לפתע באבן גדולה שעליה חקוק עיטור כלשהו. בחינה מדוקדקת יותר חשפה שמדובר בכותרת של עמוד תמך עתיק.
מדריך הטיולים וחבריו פנו אל רשות העתיקות לבשר להם את שגילו. למרבית אכזבתם נאמר להם שהממצא מוכר לרשות ושאין כוונה לחופרו. אבל המדריכים מבי"ס שדה כפר עציון לא היו מוכנים להסתפק בתשובה כזו. מבחינתם מדובר בממצא המעיד על קיומו של ארמון מלכותי מתקופת המאה השמינית לפנה"ס (תקופת בית ראשון) ואולי אפילו קודם לכן. כאשר תושלם גדר ההפרדה, הניקבה וממצאיה "יופקרו" בידי הפלסטינים. פרסום הכתבה היה תחילתו של קמפיין שמתמשך מאז ומטרתו להפעיל מספיק לחץ כדי שרשות העתיקות תשנה האת החלטתה.
הכותרת שהתגלתה בניקבה
למרות שהכתבה לא ציינה את שם הכפר זיהינו בקלות שמדובר בולאג'ה. בדיקה קצרה עם אנשי הכפר העלתה שמדובר בניקבה של עין ג'ואיזה – שחפורה מתחת לפני הקרקע לאורך 233 מטר והיא הניקבה הארוכה ביותר בישראל-פלסטין. ירדנו אל תוך הניקבה וראינו במו עינינו את הכותרת.
מבחינתנו מדובר במהלך מדאיג ביותר. הקמפיין – אותו מובילים בני טרופר וירון רוזנטל מבי"ס שדה כפר עציון – מנסה לצייר את עין ג'ואיזה כאתר המנותק מהכפר. בפועל, מדובר בשטח שאנשי הכפר חולפים בו מדי יום. הוא נמצא מרחק של 30-40 מטר מבתי התושבים ובאזור שכדי להגיע אליו בצורה מסודרת יש לנסוע דרך שכונות המגורים של ולאג'ה ולאחר מכן ללכת בין הבתים והחצרות של התושבים. כלומר, המשמעות של חפירות ארכיאולוגיות עבור ולאג'ה היא הרבה יותר מאשר איבוד שטח נוסף לטובת גחמות ישראליות ועל פי ניסיון העבר הפיכת המקום לאתר עתיקות תהיה מכה קשה לחיים בכפר.
כמה דוגמאות של ארכיאולוגיה ונישול
תושבי סוסיא גורשו מבתיהם בשטח אשר הוכרז על ידי ישראל כאתר עתיקות. ישראל אינה מניחה להם ופועלת לסלק אותם גם מאדמותיהם החקלאיות אליהן העבירו את משכנם.
בנבי סמואל המצב דומה. אמנם לא מגרשים בפועל את תושבי הכפר מהבתים אליהם עברו אחרי הגירוש מהאזור שהוכרז כאתר עתיקות אבל כל אדמות הכפר, בהיקף חסר שחר של 3,500 דונם הוכרזו כגן לאומי וכך ישראל מונעת מהם לבנות בתים, לקיים פעילות חקלאית ולהקים בית ספר שבו יוכלו ילדי הכפר ללמוד. אפילו מילוי צרכי היומיום (הבאת בלון גז במקום בלון שנגמר, הזמנת וטרינר לטיפול בעדר וכו') כרוך באינספור טרטורים והמתנה של ימים ושבועות. ראו כאן וידאו קצר ובו תושב הכפר מספר על המתרחש בו.
בסילואן חיים מעל 30,000 תושבים ואי אפשר לסלק אותם לשום מקום. במקום זאת, הממצאים הארכאולוגים שיש בכפר הביאו על התושבים הצקות בלתי פוסקות מצד רשויות המדינה: הגבלות בניה חמורות, הריסה של מגרשי משחקים, אלימות של המשטרה ומאבטחי המתנחלים שחיים בכפר וכו'.
על פי רוב ההשקעה בארכיאולוגיה וההתעמרות בתושבים משרתות מטרות אסטרטגיות של הימין הישראלי. גם בולאג'ה יש הקשר כזה: מפרספקטיבה פלסטינית, הכפר הוא הקצה הצפוני של אזור בית לחם (פחות מ-5 דקות נסיעה מפרידות בין ולאג'ה לבית ג'אלה). בתוך המרחב הזה התנחלות הר גילה (הדחוקה בין ולאג'ה לבית ג'אלה) היא אי ישראלי זעיר. מהפרספקטיבה הישראלית, הר גילה היא פרבר של ירושלים ואילו ולאג'ה הוא אי פלסטיני מבודד במרחב המחבר את ירושלים אל גוש עציון. ההתנגשות בין שתי הפרספקטיבות גורמת לכך שלתקיעת יתד ישראלית בכפר יהיו השלכות נרחבות על השליטה בכל האזור הזה.
כמה מילים חיוביות
מה רוצים רוזנטל, טרופר וחבריהם? האם הם רואים בעתיקות אמצעי לשליטה ישראלית בולאג'ה ובחיבור אל גוש עציון? אולי מה שמניע אותם הוא התרסה כלפי הממסד שלא שותף להתלהבות שלהם והרצון לקבל קרדיט על הממצאים שיתגלו באל-ולאג'ה? ואולי הם באמת מונעים רק מתשוקה לארכיאולוגיה ואין להם שום מניע זר?
יאמר לזכותם (ואולי גם לזכותנו) שהתקשורת שלנו איתם היא עניינית ואפילו ידידותית. הם מבינים מדוע אנו מתנגדים לקמפיין שלהם ולטענתם הם יעשו כל שלאל ידם על מנת למנוע פגיעה בקהילה של אל-ולאג'ה. הם טוענים שבכוונתם להתאמץ ולהשיג את ההסכמה של אנשי ולאג'ה לחפירות ומקווים שאנחנו נסייע בכך. אלא שהפתיחות והכוונות הטובות הללו אינן ערובה לשום דבר וזאת מסיבות שונות שנפרט בהמשך.
נחזור לעלילה ולהתפתחותה. אנשי כפר עציון הביאו למקום ארכיאולוגים כדי שאלו יכריזו שמדובר בממצא חשוב המחייב חפירה. הם גם גייסו את רשות הטבע והגנים כבעלת ברית ומשקל נגד להתנגדות של רשות העתיקות. כך זה נמשך כמה חודשים מבלי שתומכי החפירות יצליחו לכפות על רשות העתיקות לשנות את עמדתה. לפני 10 ימים הקמפיין יצא מהארון: עיתון הארץ פרסם פרטים על הסיפור כולל העובדה שמדובר באל ולאג'ה ומיד לאחר מכן פרסם גם מעריב מקור/ראשון את הפרטים שהחסיר עד כה. ביום חמישי האחרון התקיים בבי"ס שדה כפר עציון כנס שרובו הוקדש לניקבת עין ג'ואיזה ולמסתתר בה. למחרת הדריכו מדריכי בית הספר קבוצה של 50 מטיילים, כולל ליווי צבאי חמוש (!) אל עין ג'ואיזה.
הודענו לאנשי בית הספר שבדעתנו להגיע. הם הגיבו בשמחה, ואפילו הזמינו אותנו לדבר עם הקבוצה ולהסביר את עמדתנו. שוב, מגיעה להם הערכה על כך. כמובן שעדכנו את האנשים בולאג'ה. הם מודאגים מאוד מהסיפור והיה לנו חשש איך הם יגיבו לידיעה על "הטיול" אבל הם בחרו לא להתעמת עם הקבוצה. מבחינתנו ההגעה לכנס ול"טיול" היו הזדמנות להבין טוב יותר כיצד טרופר ורוזנטל רואים את הסיפור. היה לנו חשוב לעשות זאת בצורה גלויה. למרות שהמניע שלנו הוא טובתם של אנשי ולאג'ה שמחנו מאוד שגילוי הלב שלנו זכה ליחס חיובי. כך, למרות המטרות ההפוכות והפערים האידיאולוגים, הסיפור של עין ג'ואיזה הוא גם הזדמנות ליצירת קשר והבנה בינינו לבין ברי הפלוגתא שלנו. למרות זאת, האירועים אתגרו את הרוח הטובה הזו כפי שמיד נספר.
"לא יהיו איתנו אורחים מולאג'ה" – על נראטיבים ועיוורון
נתחיל מהכנס. על פי הדוברים הצורה החרותה על הכותרת מתאימה לכותרות המכונות כותרות פרוטו-איאוליות ומתארכת אותה לסביבות המאה השמינית לפנה"ס. כותרות כאלו נמצאו ב-50 אתרים משני עברי הירדן. מכיוון שהאתרים הללו היו ערים חשובות הדוברים בכנס טענו שגם הכותרת בעין ג'ואיזה מעידה על מרכז שלטוני. מה עושה כותרת כזו קבורה בפיר הכניסה לניקבה? ההשערה שהוצגה בכנס היא שבימים עברו הכותרת והעמודים עליה נישאה ניצבו מעל פני האדמה אך עם השנים נקברו תחתיה. לפי ההסבר הזה הכותרת והעמודים היוו שער כניסה לניקבה שנחפרה אל תוך ההר. על פי הדוברים, חפירות בשטח יחשפו אולי מבנה מפואר שנבנה בקרבת פתח הניקבה וממצאים אחרים שישפכו אור על התקופה. הם אפילו הרחיקו עד כדי לשער שמכיוון שריבוי העיקולים בתוואי הניקבה מזכיר את צורת התוואי של ניקבת השילוח אז חפירה בעין ג'ואיזה תעזור להבין את עיר דוד של אותה תקופה. מי שאינו מודע לכך שאתר עיר דוד הועבר מזמן לידי עמותת אלע"ד המתנחלית ולפגיעה הקשה שהוא מסב לתושבי סילואן עשוי למצוא את הקישור הזה מעניין. בשבילנו זה רק מוכיח שיש סיבה רצינית לדאגה.
לצד המידע וההשערות אפשר היה גם לשמוע את הנראטיב ולראות את נקודת המבט של הדוברים אשר חלקם מובילים את המאמץ לחפור באל-ולאג'ה: מה הסיפור שהם מספרים ומה הדברים שאינם מספרים. לאן הם ממקדים את המבט וכלפי מה הם עיוורים. הדבר המדאיג ביותר בסיפור שתומכי החפירות סיפרו בכנס הוא שולאג'ה נעדרת ממנו כמעט לחלוטין: על פי הסיפור הזה הניקבה נמצאת בעין ג'ואיזה שהוא מעיין שנמצא בשטחים חקלאים ושאינו קשור כלל (כך משתמע) לשום ישוב. עין ג'ואיזה עצמה נמצאת "צפונית להר גילה" (כך על פי אחת ההרצאות). ולאג'ה נאדה. אנחנו באמת מאמינים שכוונותיהם של מובילי הקמפיין אינן רעות אבל ההסתרה של ולאג'ה אינה יכולה להיות מקרית: הרי מיקום הניקבה בתוך הכפר הוא מה שהופך את החפירה לכל כך מורכבת – לוגיסטית ומדינית – ולבעלת פוטנציאל הרסני לזכויות האדם של תושבי הכפר. הסברת המורכבות הזו לציבור שהם מנסים לגייס היא המבחן הראשון שעל מובילי הקמפיין לעמוד בו אם הם מבקשים לשכנע שהם מחויבים למנוע פגיעה בכפר גם אם הדבר יקשה על מימוש המטרה שלהם. במבחן הראשון הזה הם נכשלו. מה יקרה במבחנים הבאים?
הסיפור שסופר בכנס היה על גיאולוגיה והיסטוריה, טבע וחקלאות ופסוקי התנ"ך היו שזורים בו היטב. זה סיפור מלא עניין שממחיש את תשוקתם של מספריו לארץ ולאוצרותיה. אבל פלסטינים כמעט ונעדרו ממנו כליל: הוזכרו טראסות שדורשות תחזוקה מתמדת אלמלא כן יתמוטטו – ולא נאמרה מילה על זהותם של בעלי האדמה מתחזקי הטראסות. סופר על מטעי זיתים שכוסו במעטה של הצומח הטבעי עד ששוקמו בידי קק"ל ולא נאמרה מילה על האנשים שיצרו את המטעים הללו מלכתחילה ומה קרה להם שחדלו מלטפל בהם. ושוב אין אלא לשאול: מי שאינו רואה פלסטינים כשהוא מספר על הארץ הזו, כיצד יהיה מסוגל לקחת בחשבון את צרכיהם וזכויותיהם?
העיוורון הזה המשיך גם למחרת כשבני טרופר הוביל קבוצה של 50 איש סקרנים ושני חיילים חמושים אל תוך הכפר. למשל, אנשים רבים שאלו על עץ הזית העתיק ואדיר הממדים שבהזמנות לטיול נכתב שנראה. לעומת זאת, הם לא שאלו דבר לגבי הכפר והאנשים החיים בו. דוגמא אחרת, כשאחד המדריכים רצה לספר שלא יבואו לפגוש אותנו אנשים מהכפר הוא אמר בשיא הטבעיות "לא יהיו איתנו אורחים מולאג'ה היום". כך בהבל פה הפכו הטיילים לבעלי הבית ואילו תושבי המקום נהיו אורחים.[כפי שתראו בתגובות למטה, בני טרופר מתנער מהאמירה הזו ואומר שאינה מייצגת אותו] את מה שיש לנו לכתוב על הבאת החיילים נשמור לסיום. לעומת זאת כשעצרנו וטרופר נתן הסבר מקיף על הניקבה הוא הקפיד לספר גם על הכפר. וכאמור הוא גם הזמין את הנציג שלנו לדבר בפני הקבוצה.
- בדרך אל הכפר (ליחצו להגדלה)
אביב התחיל מלספר על בריכת המים שיאסר חפר כדי לאגור את מי המעיין להשקיית השדות שלו ושספרי טיולים ישראלים כבר מכנים אותה "עין חזי" ושולחים אליה טיילים שרוחצים בה ורומסים בדרך את ערוגות הירקות שלו. אחר כך הוא הדגיש שהם לא באים לעין ג'ואיזה אלא לולאג'ה, כפר שחיים בו אנשים. ושב-65 השנה האחרונות כל מפגש של הכפר עם ישראל הביא איתו עוד צרה לאנשי הכפר. הוא הזהיר אותם שחפירות בעין ג'ואיזה עלולות להביא בסופו של דבר לשיבוש קשה של החיים בכפר.
אנחנו מנחשים שהדברים לא היו נעימים לאוזניו של בני שאולי חש שהם מחבלים במטרה שהוא רוצה לקדם. ולכן שוב מגיעה לו מילה טובה. התגובות היו מעורבות. היו שרצו להתווכח אך בני עצר זאת. היו שבאו לשאול שאלות ולשמוע עוד. והיו שפטרו את העניין ב"זו הארץ שלנו". הגענו לעין ג'ואיזה והאנשים התחילו לרדת לניקבה. בשלב מסוים הגיעה קבוצה מאנשי הכפר והחליפה מילים כועסות עם הישראלים. אביב עזב עוד קודם לכן.
ועוד חששות
אם כן, סיבה אחת לכך שהכוונות הטובות של טרופר ורוזנטל אינן מרגיעות היא העיוורון שלהם כלפי ולאג'ה ואנשיה. הסיבה השנייה מדאיגה הרבה יותר: אם יתחילו החפירות הרי שהעניין כבר לא יהיה בידיים של בי"ס שדה כפר עציון אלא ינוהל בידי גורמים אחרים. לסיפור יכנסו אינטרסים פוליטיים וגורמים מתנחליים ממסדיים ימצאו איך להתערב. וזה כבר קורה: נכון להיום בעלי הברית המרכזיים של טרופר ורוזנטל הם יו"ר רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין ומנהל מרחב ירושלים ברט"ג אביתר כהן. גולדשטיין הוא יו"ר מועצת יהודה ושומרון לשעבר ואילו כהן שבעבר היה בעל תפקיד בכיר בעמותת הימין אלע"ד משתמש בתפקידו ברט"ג כדי לקדם פעולות הפוגעות בתושבים הפלסטינים. נזכיר שרשות הטבע והגנים כבר הסבה פגיעה ממשית לאנשי ולאג'ה כשהגישה לבג"ץ מסמך ובו תמכה בבניית גדר ההפרדה קרוב לבתי הכפר על מנת שהשטח שינותק ממנו יהפוך גן לאומי בניהולה. לאחרונה, רט"ג אישרה סלילה של כביש באדמות "הגן הלאומי" שהביא לעקירה של 50 עצי זית והרס של טראסות בניגוד גמור ליומרה שלה שהגן הלאומי נועד להגן על החקלאות והטראסות העתיקות.
נכון להיום רשות העתיקות מסרבת לאשר חפירות בולאג'ה. יהיו סיבותיה אשר יהיו, אירועי הימים האחרונים מחזקים את ההבנה שאסור לחפור שם.
נ.ב.1 גדר ההפרדה
כותרת הכנס שסיפרנו עליו היתה "ממשיכים במאבק לעצירת גדר ההפרדה". ואכן רוזנטל וטרופר מציגים את החפירות הארכאולוגיות כאמצעי למנוע את השלמת הגדר בכפר ולכן כמשהו שתושבי ולאג'ה ירוויחו ממנו. בפועל, נראה שמה שמעניין אותם הוא קידום החפירות והדיבור על עצירת הגדר הוא תוצר נלווה במקרה הטוב או אמירה ריקה שרק נועדה לגייס עוד תומכים לקמפיין שלהם. לבי"ס שדה כפר עציון ולירון רוזנטל (אולי גם לבני טרופר) אכן יש רקורד מוכח במאבקים נגד בניית גדר ההפרדה בגוש עציון ובשבועות האחרונים הם יזמו כמה כתבות בנושא על רקע הדיון המתקרב בבג"ץ בעניין הגדר בבתיר. אלא שבולאג'ה רוב הנזק מבניית הגדר הוא כבר עובדה מוגמרת. בכל מקרה הפיכת ולאג'ה לעוד נבי סמואל תהיה הרבה יותר הרסנית מאשר הניתוק הנפשע של הכפר מאדמותיו החקלאיות על ידי הגדר. בקיצור – "לא תודה".
נ.ב.2 החיילים ורוביהם
ההגעה לכפר עם חיילים חמושים היתה בחירה מקוממת ומכעיסה. אבל במבט מבחוץ אפשר לראות אותה כביטוי חריף ביותר של הנראטיבים המנוגדים והלא מסוגלים להיפגש: מבחינת הישראלים הם רק באים לטייל והחיילים אינם איום כי אם אמצעי הגנה. מבחינת תושבי הכפר לא רק ש-50 ישראלים לא רצויים פולשים אל הכפר שלהם הם גם מביאים איתם את הכיבוש בשר ודם. לפני שממהרים לשפוט בין הנראטיבים הללו ראוי לנסות לראות ולקבל את העובדה שכל צד תופס את הנראטיב שלו כתיאור האובייקטיבי של המציאות.
אבל ודאי שאין לנו כוונה להגיד ששני הנראטיבים הללו לגיטימים. ההגעה עם חיילים היא בעצם השלטה בכוח הזרוע של נראטיב אחד על פני רעהו: "אוקי, אנחנו לא רואים את המציאות באותה אופן אבל לנו יש רובים ולכן אין לכם ברירה אלא לתת לנו לנהוג על פי איך שאנו תופסים את המציאות. לא נראה לכם? רוצים למנוע מאיתנו להיכנס? זו תקיפה ואתם מאלצים אותנו לעשות שימוש בנשק שהבאנו להגנה עצמית".
האם טרופר ורוזנטל יכולים להבין את זה? אנחנו מקווים שכן.
ידידי אל-ולאג'ה 